על איזון בין בית ומשפחה לעבודה וקריירה

מאת מאיה שטיין מנהלת קלינית של מכון שי

הצורך בגמישות ובאיזון קיבל פנים אחרות. בשנים האחרונות, הורות ומשפחה זה לא טריטוריה של נשים בלבד. במקומות עבודה רבים קיימת  מסגרת תרבות ארגונית שמאמינה כי לאנשים שונים יש צרכים שונים, וצרכים אלו אף משתנים בתקופות שונות בחיים. יש תקופות שבהן חשוב לאדם להשקיע יותר בתחביבים שלו, בתקופות אחרות זה בן הזוג/בת הזוג והילדים, ובתקופות אחרות – בהורים המבוגרים והארגון, צריך לסייע לכל עובד לעשות את ההתאמות בכל אחת מהתקופות הללו.

החיים בעידן המודרני והטכנולוגי – ובמיוחד בארץ שלנו- נדמים לנו לעיתים קרובות כמו מרוץ בלתי נגמר… משרה מלאה במדינתנו הקטנה היא בין הגבוהות במשקי מדינות המערב ועומדת על למעלה מ 40 שעות לשבוע בעוד משך המשרה המלאה בארצות אירופה המערבית בממוצע הינה כ 35 שעות לשבוע…הבדל זה הינו משמעותי ובא לידי ביטוי בתחושת הלחץ לג’נגל  בין בית/חיים/משפחה לעבודה וקריירה.

איזון בית-עבודה (באנגלית: Work-Life Balance) הוא מושג רחב, המתייחס למערכת האיזונים וסדר העדיפויות שבין קריירה והתקדמות בעבודה  לבין הנאות, חיי הפנאי, משפחה והתפתחות אישית. קיימת מודעות לכך שמציאת אהבה ובניית משפחה הן משימות מורכבות לאורך זמן. יחד עם זאת, גם בניית קריירה היא משימה לא פחות מורכבת שאורכת אף היא זמן ותהליך התקדמות. לרבים מאיתנו קיים הצורך להצלחה ולהתקדמות ולשם כך אנו משקיעים משאבים מרובים בשני התחומים הללו גם יחד. אך הצורך להצלחה בשני התחומים ותחושת הלחץ להצליח בהם תוך השקעת משאבי זמן לא קטנים עלולים ליצור קונפליקט עבודה-משפחה.

בחלוקה מגדרית נראה כי על פי מחקרים בעולם הסיוע לעובדים יש הבדל מהותי בין הקונפליקטים הקיימים אצל גברים למול נשים בעולם העבודה: במחקר שנערך על ידי חברת ביטוח החיים האמריקנית National Life Insurance Company נמצא כי ארבעה מתוך חמישה עובדים מצהירים כי עבודתם לחוצה “מאוד” או “באופן מוגזם”. עובדים במשרות עתירות לחץ נמצאים בסיכון גבוה פי שלושה לסבול ממגוון מצבים רפואיים הקשורים לדחק, ובסיכון כפול מאחרים לעזוב עבודתם. המחקר מראה כי יותר נשים מגברים מדווחות על לחץ הקשור לקונפליקטים בין בית ועבודה. נשים רבות חשות לחץ נוסף כאשר הן נדרשות לקבל החלטה בין “מה שטוב למשפחתן לבין מה שטוב לקריירה שלהן”. על פי סילביה היולט (Sylvia Hewlett), נשיאת המרכז למדיניות חיים-עבודה, אם נשים לוקחות “פסק זמן” מחיי הקריירה שלהן על מנת לגדל את ילדיהן או לדאוג להורים קשישים, מעסיקים נוטים להתייחס אליהן כאל “לא מחויבות במלואן ובעלות פגם כלשהו בזהותן המקצועית”. נשים אלו נוטות לחזור לשוק העבודה במשכורות נמוכות בהרבה מאלו להן היו זכאיות לו לא היו עוזבות לטובת טיפול במשפחתן. עובדה ידועה זאת יוצרת לחץ נוסף על נשים הנמצאות בשוק העבודה, המתמודדות יום יום עם קונפליקטים שונים בין צורכי הבית והמשפחה לדרישות הקריירה.

עבור עובדים רבים היום, גברים ונשים כאחד, הצורך באיזון זה הופך חלק בלתי נפרד מדרישות החיים שלהם. על כן, במאמץ לשמר עובדים, מעסיקים משקיעים מאמץ רב יותר לבוא לקראת עובדיהם בהיבט זה.

אחריות מדינה וחברות עובדים:

בארצות שונות במערב אירופה (אנגליה,סקנדינביה, גרמניה, הולנד וספרד) כבר נחקקו חוקי עבודה המסדירים תעסוקה גמישה להורים. בישראל עבר לאחרונה חוק לעידוד ושילוב נשים בעבודה והתאמת מקומות עבודה לנשים. חוק זה הינו ראשיתו של תהליך חקיקה אשר נועד להבטיח זכויותיהן של נשים לעבוד ולגדל משפחה במקביל, תוך אבטחת הסדרי תעסוקה גמישים במקומות עבודה אשר יאפשרו את האיזון הנדרש בפרקי חיים שונים.

“אני חיה בארגון שאף פעם לא שידר לי מסר שלפיו אפקטיביות משמעותה שעות עבודה מרובות”, אומרת עובדת בארגון. בישראל כיום, חברות רבות עדיין אינן מיישמות אמצעים שיסייעו לעובדים להשיג איזון, ובחברות רבות עדיין מאמינים כי אפקטיביות משמעותה שעות עבודה מרובות – מהמשרד בלבד. רבים בתחום רווחת עובדים בארגוני העבודה מאמינים כי השינוי עוד יגיע. אמנם בהדרגה, אך להבנתנו כשמציעים לארגון ליישם תוכניות Work Life Balance- WLB. זה מאוד מאיים מבחינת הארגון כי מדובר בשינוי ארגוני, בשינוי תפישה, במעבר ממדידה של עובד לפי שעות למדידה לפי תוצאות, אך זוהי תפישה חדשה שמוכיחה את עצמה בארצות מתקדמות.

הכלים והטיפים שלנו לחזור לאיזון:

1. לשבור את תפיסת ה – 100% או כלום – תפיסת זו מייצגת את האמירה לפיה: “לא ניתן לשלב באופן אידאלי בין עבודה לחיים פרטיים מבלי שאחד מהם יפגע, תמיד יהיו מחירים”. אנו רואים עובדים ומנהלים רבים מתנהלים לפי ה-100% או כלום, כך שחלקם בוחרים באופן טוטאלי להתמקד בקריירה ולשם הדוגמה מוותרים לחלוטין על חייהם הפרטיים, וחלקם בוחרים את החיים הפרטיים- משפחה או תחביב ומוותרים על קריירה וונמצאים בעבודה. מרבית העובדים בשוק העבודה משלבים בין השניים ומנסים ליצור איזון אולם גם הם לעיתים “נופלים” ל100% או כלום. נוכל לשפר את האיזון ולהגדיל את איכות חיינו ברגע שנלמד להבין כי האמירות הללו והתנהלות זאת אינן באמת נכונות וכי ניתן לחשוב על איך לשלב טוב יותר ולשפר ברמה היומיומית.
2. מה באמת חשוב?- לברר מהם הנושאים/ היעדים או הפעילויות החשובים לך בעבודה ובחיים הפרטיים. מומלץ להשתמש  בחוק פארטו, הידוע גם בשם כלל 80-20, ולבחון מהם אותם 20% מפעילותי שמובילות ל80% מההצלחה שלי בעבודה ובחיים הפרטיים טיפ: לבחון בחיים הפרטיים מהן הפעילויות החשובות ביותר שלך עם בני המשפחה או עם עצמך שמובילות ליחסים בין אישיים מעמיקים ומתגמלים יותר, ולהקדיש זמן איכות בפעילויות אילו.
3. תכנון שמאפשר לנשום- Less is More – מטרת הליבה של עיקרון זה הוא להפחית את עומס היתר. שכן עומס יתר בעבודה ובחיים הפרטיים מפחית את תחושת ההנאה והסיפוק וגורם לתופעות לוואי של דחיית משימות וביטולים, כמו כן הוא משפיע על תחושת הלחץ (stress). אחת מנקודות המפתח שיעזרו לך להפחית את עומס היתר טמונה במיומנות לתכנן את כמות המשימות לכל יום או לכל שבוע כך שתוכל לנשום ולא לסיים את היום מותש ועמוס.
4. טכניקת חלוקת תפקידים – בעולם של משפחות דו קריירה (כאשר שני בני זוג עובדים במשרה מלאה) דרושה גישה חדשה לגבי  המשאבים הנחוצים לעזרתם ולגבי חלוקת התפקידים . על מנת לחלק תפקידים באופן שיחזיק מעמד לאורך זמן מומלץ לערוך תיאום ציפיות בין בני הזוג לגבי מה ניתן להפריט לעזרה מבחוץ ומה לא.. ילדים רצוי לא…..
5. “טכניקת האירוע” – אם יש לך אירוע בחיים הפרטיים כמו למשל מסיבת סיום, מסיבת רווקים או יום הולדת, מומלץ להתייחס לאותו אירוע באותו סדר עדיפויות כאילו היה משימה קריטית בעבודה. טכניקה שמבטיחה למנוע תחושת החמצה בחיים המשך הדרך.
6. לא לבטל או לדחות- התגובה האוטומטית שלנו כשאנחנו עמוסים היא לבטל או לדחות משימות או פעילויות. באופן טבעי אנחנו דוחים ומבטלים את הנושאים עליהם אנחנו מרגישים בשליטה מלאה כמו למשל פעילויות בחיים הפרטיים, או פגישות עם עובדים או עמיתים בעבודה. אנחנו לא נוטים לבטל או לדחות משימות שעליהם אנחנו מרגישים פחות שליטה כמו למשל פגישה עם הבוס או עם הלקוח. נושאים נוספים שהנטייה שלנו היא לדחות או לבטל יהיו בדרך כלל נושאים אותם אנחנו לא אוהבים לעשות או נושאים שהם חדשים לנו. ביטול ודחייה של פעילויות גוזלים מאיתנו הרבה אנרגיה ומייצרים חוסר אפקטיביות שכן אנחנו עדין מוטרדים מהמשימה אותה דחינו ואנחנו צריכים לחזור שוב ולבזבז זמן בלקבוע אותה מחדש או בלהזכר מה היא כללה. לכן יש להפנים ולהטמיע את הכלל של “לא לבטל או לדחות” משימות חשובות ששייכות לפארטו ורק כך נבטיח לעצמנו זמן פנוי ותחושה של שליטה על עומס המטלות.
7. ועוד כמה טיפים: * ניהול ישיבות אפקטיבי עם נתון זמן מוגדר להתחלה וסיום, * הפחית את  כמות המיילים היומית ולתייק מיילים מיד אחרי שקוראים אותם. * לקבוע מדי יום מתי יום העבודה מסתיים. לעשות זאת על בסיס יומי או שבועי. טכניקה זו יוצרת חשיבה אסטרטגית ליעילות. *להקפיד לקחת הפסקת צהריים של כחצי שעה. לא לאכול מול המחשב. * לא לעבוד בחופש. לא לקחת לחו”ל מחשב נייד וטלפון סלולרי. להשאיר למשרד מספר טלפון להתקשרות למקרים דחופים. לא לצבור ימי חופש, להשתמש בהם במהלך השנה.

ואם במידה ואתה מרגיש בחוסר איזון בין חיים לעבודה… מה עושים ?

עליך להבין כי לחץ, שחיקה וחוסר איזון משפיעים באופן ישיר על בריאותך ועל מצבך המשפחתי. מומלץ להשתמש בימי החופש שלך כדי לנוח ולבלות, ולהציב גבולות ברורים יותר בין עבודה לחיים פרטיים. מומלץ לרכוש כלים חדשים לעבודה אפקטיבית שתאפשר לך לעמוד ביעדים בפחות שעות עבודה. ובנוסף, כדאי לשקול באופן רציני ייעוץ, טיפול או אימון בנושא של איזון בין עבודה לחיים פרטיים כדי לא להחמיר מצב בריאותי, משפחתי או נפשי.

מאת מאיה שטיין – מנהלת קלינית מכון שי